ברקי פטה חמפריס(ישראל) בע"מ נ' האולפנים המאוחדים בע"מ ואח'

פסק דין

1.זוהי תביעה על סך של 800,000 ₪ לפיצוי בגין טענה לשימוש ע"י הנתבעות ביומני החדשות, "יומני גבע", אשר שודרו בבתי הקולנוע בישראל והבעלות בהם לתובעת, בהתייחס לשנים 1996-2009.

2.תביעה בעניין זה הוגשה לבית המשפט המחוזי בת.א. 2062/12 בו ניתן פסק-דין ביום 23.3.08 על פיו הבעלות

ביומני החדשות שייכת לתובעת.

3.להלן עיקר פסיקת בית המשפט המחוזי בנידון:

"... ניתן צו המצהיר כי התובעת היא הבעלים הבלעדי של זכות היוצרים ביומני גבע (להלן: "היומנים"), וכי זכות זו משתרעת על כל אמצעי האחסון והעותקים שלהם, כולל סרטי צילום או קלטות וידיאו.

ניתן צו המצהיר כי התובעת זכאית לקבל מהנתבעות 1-3 פרטים וחשבונות מלאים, וכל מסמך רלבנטי, בדבר ההכנסות, התקבולים או הרווחים שהפיקו מהיומנים, וכל שימוש שעשו בהם בשבע השנים שקדמו להגשת התביעה.

ניתן צו המצהיר כי התובעת זכאית לקבל מהנתבעות 1-3 כל רווח שהפיקו בשבע השנים שקדמו ליום הגשת התביעה, כתוצאה מן השימוש ביומנים או כל ניצול מסחרי שלהם, בניכוי הוצאות שהוציאו לשם אחזקת היומנים, שמירתם או שדרוגם (כולל העברתם לקלטות וידאו). לחילופין, זכאית התובעת לקבל מן הנתבעת 1 פיצוי סטטוטורי, ללא הוכחת נזק, בסכום המירבי הקבוע בסעיף 3א' לפקודת זכות יוצרים, בגין כל שימוש שעשתה ביומנים לצרכי עצמה, או לצרכים מסחריים, בשבע השנים שקדמו להגשת התביעה. התובעת תהא זכאית לקבל פיצוי זה גם מן הנתבעות 2-3, אם יוכח מדו"ח החשבונות שיגישו כי עשו שימוש ביומנים לצרכי עצמן או לצרכים מסחריים בשבע השנים שקמו להגשת התביעה.

ניתן צו המורה לנתבעות 1-3 למסור לתובעת בתוך 90 יום דין וחשבון המאומת על ידן בתצהיר, ומאושר בתצהיר על ידי רואה חשבון, ובו פירוט מלא ומדויק של כל ההכנסות, התקבולים או הרווחים שהפיקו מן השימוש ביומנים, או מניצולם המסחרי בכל דרך אחרת, בשבע השנים שקדמו ליום הגשת התביעה. לדו"ח זה יצורפו כל המסמכים שעליהם נסמך הדו"ח, וכן כל המסמכים הנוגעים להכנסות, התקבולים והרווחים שהפיקו הנתבעות 1-3 מן השימוש ביומנים, או מעשיית כל עסקה בהם בשבע השנים שקדמו ליום הגשת התביעה, והתצהיר יאשר כי אין בידיהן מסמכים נוספים כאמור. במסגרת זו תוכלנה הנתבעות 1-3 להתייחס גם להוצאות שהוציאו בשבע השנים קדמו ליום הגשת התביעה לשם אחזקתם של היומנים, שימורם, שיפורם ושדרוגם, כולל העברתם לקלטות וידיאו".

4.הצדדים ערערו על קביעה זו לבית המשפט העליון וזה הכריע כי הבעלות אכן שייכת לתובעת כדלהלן:

"לגופו של עניין... על כן צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי הבעלות ביומנים לא הועברה מברקי אל המערערים".

(ראה: סעיף 9 לפסק הדין בבית המשפט העליון).

הפיצוי

5.סוגיית הפיצוי לא נפתרה בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, והאחרון קבע כי אין ליתן, בנסיבות העניין, פיצוי סטטוטורי אלא על הנתבעות לשלם אך "בגין הוכחה של הרווחים והנזקים, ולא על בסיס הפיצוי הסטטוטורי ההרתעתי".

6.לעמדת מנכ"ל התובעת, מר יצחקי שני, בתצהירו ת/1 שימוש הנתבעות ביומנים הניב במהלך השנים רווחים בסך כולל של 7,859,822 ₪ והתובעת זכאית לקבלם.

7.התובעת תמכה חישוביה ברווחים המגיעים לה, לעמדתה, בחוות דעת רו"ח מר מוטי באומר, ת/2 מיום 1.6.13 וחוות דעתו המשלימה ת/3 אשר קבע בהן כדלהלן:

"חישוב שיעור הרווח האמיתי של הנתבעות, אשר נבע מהשימוש שנעשה על ידו ביומני קבע בין השנים 1996-2009:

כפי שפורט בהרחבה לעיל, מבדיקת המסמכים אשר נמסרו על ידי האולפנים המאוחדים, עולה כי נפלו מספר פגמים מרכזיים בחישוב ההוצאות אשר הוטלו על הארכיון. בנסיבות אלה ולאור מסקנותיי המפורטות לעיל, אציע להלן תחשיב חלופי לתחשיב המוצג על ידי הנתבעות ב"דו"ח רווח והפסד ארכיון נומינלי" המצביע לכאורה על הפסדים של 255,147 ₪ בסוף שנת 2009...

כבר עתה ייאמר כי התחשיב החלופי המוצע על ידי מצביע כי פעילות הפצת היומנים הייתה רווחית והסתכמה ברווח נומינלי של 4,321,632 ₪ וברווח מתואם נכון ליום כתובת חוות דעתי זו בסך של 7,859,822 ₪ כמפורט בנספח רווח והפסד מפעילות הארכיון הרצ"ב".

8.סיכום חוות דעתו עומד על דרישה לפיצוי בגין רכיבים שהרוויחו, לכאורה, הנתבעות משימוש ומהפצה של "יומני גבע" בסך כולל של 4,794,491 ₪, לאחר קיזוז הוצאות שוטפות של דמי שכירות, דמי שכר, שמירה, ניקיון, ארנונה ומים, טלפון, ביטוח, חשמל וכן הוצאות תקורה וזאת בשנים 1996-2009.